הורים צעירים שומעים הרבה הערות, חלקן מופנות אליהן מזרים, אך אחת ההערות שנמצאת בראש הרשימה ולא פעם מעוררת אימה היא: “זה עוד כלום לעומת מה שיקרה בגיל שנתיים”.
ההערה הזו יכולה לעורר חששות גם אצל ההורים הנינוחים ביותר, אשר גם בגיל מוקדם יותר מתמודדים עם בכי ללא הפסק.
גיל שנתיים הנורא מוכר לכולם ויש באזהרות אלו המון מן האמת. התסמינים יכולים להתחיל מוקדם או מאוחר יותר וגם להימשך עד לגיל חמש. ובכל זאת, גיל שנתיים הנורא לא חייב להיות כל כך נורא. הרבה פעמים זו תקופה נהדרת ומאוד חמודה, כל עוד יש לכם כמה טקטיקות בשרוול, ובעיקר – המון הבנה, חמלה, הומור וסבלנות.
גיל שנתיים הנורא – מה זה בכלל?
ממש כמו שנגזר משמו, הוא מתחיל סביב גיל שנתיים, ומאופיין עם שינויים מהירים במצב הרוח, התקפי זעם והתנהגות אימפולסיבית.
רגע אחד המלאכים הקטנים שלכם ישחקו עם הצעצועים שלהם בשמחה וברגע אחר הם יהפכו למתוסכלים ורוגזים מסיבה לא ברורה. הם גם יכולים להתעקש על כוס כחולה, וכשתאמרו להם שכל מה שיש לכם הוא רק כוס אדומה או ירוקה, תגיע ההתמוטטות.
אם שאלתם את עצמכם למה ילדים בגיל שנתיים מתנהגים כך, הסיבה היא שבגיל הזה הם עוברים שינויים התפתחותיים עצומים והחשיבה שלהם הופכת למתוחכמת הרבה יותר. בנוסף, הם מבינים יותר, יכולים לבטא את עצמם יותר טוב והופכים לאט לאט לעצמאיים.
אבל עד כמה שהם עצמאיים, עדיין ישנם דברים שנמצאים מחוץ לשליטתם, מה שלא פעם מעורר המון תסכול.
מתי זה מתחיל?
גיל שנתיים הנורא יכול להתחיל גם בגיל שנה או שלוש, ובתקופה זו קורים המון דברים שמהווים מקור לתסכול או בלבול עבור ילדים צעירים. הם לא מבינים למה צריכים לאכול ארוחת ערב ולא עוגיות, או ללכת לרופא ולא לגן המשחקים.
ובעיקר – יש להם המון רגשות שכרגע, הם לא יודעים כיצד לשלוט בהם טוב. כל אלו ועוד הם דרך להסביר מדוע תקופה זו מאוד מתסכלת ומאתגרת עבור הורים וילדים צעירים.
מה הסימנים של גיל שנתיים הנורא?
לא כל הילדים יחוו את אותם התסמינים, עם זאת ישנן כמה התנהגויות נפוצות שהן סימן ההיכר של שלב זה בהתפתחות, כמו למשל:
- תסכול – ילדים בגיל זה ירגישו מאוד מתוסכלים מסיבות ברורות יותר וברורות פחות. הם לא יבינו למה הם לא יכולים לזרוק את הכדור שלהם לאסלה או למה חתכתם את המלפפון לרצועות ולא לעיגולים.
- רגשות מוגזמים – הם יצרחו בייאוש או יצחקו ללא שליטה, לכאן או לכאן התגובות שלהם למצבים שונים יהיו רגשיות באופן מוגזם. לעיתים הם יעברו בין צחוק לבכי במהירות שיא.
- התנהגויות אנטי חברתיות – נשיכות, מכות, משיכות שיער והתנהגויות אנטי חברתיות אחרות כלפי ההורים, ילדים אחרים וגננות אלו גם תסמיני הגיל.
- התקפי זעם – והרבה מהם!
- רצון לעשות הכל לבד – גם אם זה לא כל כך מצליח ובעיקר כשאתם ממהרים.
- עצבנות יתר – בעיקר סביב זמן השינה והארוחות.
איך מתמודדים?
אחת הדרכים הטובות ביותר להתמודד היא לשמור על קור רוח, למרות שקל יותר לומר מאשר לעשות, ולזכור שזהו שלב התפתחות חשוב וחיוני.
בנוסף, זכרו את העצות הבאות:
- חשבו על הסחת דעת טובה – תינוקות רבים אוהבים טיול בעגלה, והצעה לטיול בחוץ או ביקור בגן המשחקים יכול לתפקד כהסחת דעת. אם הקטנטנים מסרבים לישון, טיול בעגלות תינוק יכול לעזור גם בכך, לאפשר להם להירגע ולחטוף תנומה יותר בקלות.
- היצמדו לשגרה ככל האפשר – חיי השגרה קלים לחיזוי והם מאפשרים לילדים קטנים להרגיש בטוחים יותר. לכן שמרו על זמני אכילה, משחק, רחצה ושינה קבועים.
- הימנעו מעייפות ורעב – אם אתם יוצאים לטיול בעגלות תינוק או ברכב, תמיד זכרו לקחת אתכם נשנושים ומים, כולנו הופכים לעצבניים וחסרי סבלנות כשאנו רעבים. בנוסף אל תקבעו משימות וסידורים על זמני השינה.
- תנו לקטנטנים אפשרויות בחירה – תנו להם לבחור מהם רוצים ללבוש (הגבילו לשתי אפשרויות בחירה) או איזה סוג של דגני בוקר הם רוצים לאכול. ככל שתהיה להם יותר אמירה בדברים הקטנים, כך הם יהיו פחות מתוסכלים. עם זאת, אל תוותרו על סוגיות הקשורות לבטיחות.
- בחרו את הריבים שלכם – אל תאמרו “לא” באופן אוטומטי על כל דבר, זה עלול לגרום לילדים שלכם להרגיש שדעתם לא חשובה או לא נשמעת. עם זאת עדיף להבין על מה אתם יכולים לוותר לפני הבכי, כדי לא להעביר לילדים את המסר שאם הם בוכים הם משיגים את מה שרוצים.
