הצבת גבולות בגיל הרך
29.07.2021הצבת גבולות היא חלק בלתי נפרד מהורות בריאה ושמקפידה להלך על הקו הדק אך ההכרחי בין גידול ילדים שמחים ומאושרים לבין השמת דגש על משמעת והקניית ערכים לילדים בשלב בו הם מעוצבים ורוכשים את העקרונות שינחו אותם בכל שלבי חייהם בעתיד.
הצבת הגבולות נתפסת עבור הורים רבים כקשה עד כדי בלתי אפשרית בשל העובדה שמדובר למעשה במתח שמציב הורים עם ילדיהם הקטנים, אלו שהם אוהבים מכל ושהם פועלים עבורם ועבור ריצויים שעות נוספות.
לכן, במאמר הקרוב נסקור מספר נקודות שדרכן ניתן להקפיד על הצבת גבולות.
גיל הרך כהכנה קריטית לעיצוב אופיים של ילדים
עוד בטרם נסקור שיטות מעשיות או היבטים הכרחיים, חשוב לאפיין ולהסביר מדוע מלכתחילה קיים צורך לחנך ילדים בגיל הרך.
חשוב להבהיר ולומר כי גיל הרך הוא גיל בו ילדים רבים יונקים את היסודות שמעצבים לאחר מכן את אופיים שנים קדימה, כאשר לא מורכב למנות מספר אירועי מפתח שכולנו חווינו בגיל צעיר, כאלה שמשפיעים ונותנים את אותותיהם עלינו בכל גיל באשר הוא עד עצם היום הזה.
כלומר, אירועים שילדים חווים בגילאים צעירים הם משמעותיים וכאלה שצפויים להשפיע עליהם בכל המשך חייהם – הן הקצר והן הארוך, כעובדה שמחדדת את הצורך והחשיבות שבהקניית משמעת וגבולות עבור אותם ילדים, ומבטלות לחלוטין את הטענות כי אפשר או רצוי להמתין עם אותו חינוך לעת מאוחרת יותר בה הילדים יהיו גדולים יותר.
ילדים צריכים לשמוע לא
בראש ובראשונה, חשוב לציין ולומר שילדים, כמו כל אדם אחר לגבי הפלנטה הזו, צפויים במוקדם או במאוחר להתמודד עם אכזבות, כישלונות, או פידבקים שליליים מצד הסובבים אותם – בין אם מדובר במשוב שלילי מצד ”קולגות” (קרי ילדים אחרים) ובין אם מצד ”גורמי הנהלה” (מורים או מבוגרים באופן כללי).
לכן, הצבת גבולות לילדים בגיל צעיר יכולה ללמד אותם את אחד השיעורים החשובים ביותר בחיים, כי החיים מלאים תהפוכות ואינם תמיד החממה המשפחתית בה הילדים גדלים – זו שבה הם מטופחים בצמר גפן וזוכים לעדנה בשל היותם תינוקות חמודים וחברי משפחה.
רוצה לומר, כאשר ילד מורגל בגיל קטן לרעיון כי לא תמיד כל שהוא יבקש לו יהי, הוא יכול להתמודד ולהתגבר על מכשולים וכישלונות בקלות רבה יותר בעתיד, כאשר כל ילד באשר הוא צפוי לפגוש בהם מוקדם או מאוחר. לדוגמא, גם אם הילד רוצה שתיקחו אותו בידיים ולא בטיולונים או בעגלות אתם לא חייבים לעשות כן. צריך להרגיל ילדים להיות בתוך מסגרת עם גבולות ואילוצים. אי חשיפה למסגרת והגדרות, יכולה להקשות על ילדים דרמטית להתמודד בעתיד עם סירוב לבקשותיהם או קבלת מרות באופן כללי, באופן שיכול למנוע מילדים להשתלב או לקיים שגרת חיים חברתית תקינה.
להרגיל ילדים לקבלת ההיגיון מאחורי הסירוב
כשאומרים לילד שהוא אינו יכול לקיים את רצונו, התגובה הטבעית של ילד קטן היא זעם או כעס על הסירוב כשלעצמו, אותו כעס או אכזבה יכולים לעורר תגובות רגשיות מאוד עמוקות מצד ההורים, כמנגנון יעיל שילדים בין אם במודע ובין אם שלא משתמשים בו כדרך קבע.
מנגד, כשפונים אל אותם ילדים באמצעות כלים הגיוניים, כאלה שנועדו להסביר לאותו ילד מדוע הוא זכה לתשובה שלילית ולמה מה שהוא מבקש לא הגיוני או לא טוב עבורו, פרט לעיצוב חשיבה בריאה אצל הילד ניתן לייצר אצלו גם הבנה וחידוד התובנה כי ההחלטה שהתקבלה בעניינו היא טובתו האישית.
אותה תובנה יכולה לשמש את אותו ילד בהמשך כדי לעצב גם את שיקול הדעת שלו, מכיוון שהיא נותנת לו דוגמה חיה ורלוונטית לשיקולים והפרמטרים שלאורם מקבלים החלטות, כשילדים בגיל הרך הם כמו ספוג שמושפע ומתנהג בהתאם לכל אשר הם רואים, שומעים או מרגישים.
יוצאים מן הכלל הופכים לכלל
טעות נפוצה שנעשית לעתים רבות עם ילדים רבים, היא חריגה מסוימת ונקודתית מנורמה קשיחה שמונהגת כדרך קבע ושלעתים רבות הורים נעזרים בה כדי לאכוף את הסדר התקין. כלומר, אם לדוגמה ילד מורגל לישון בשעה מסוימת למשך תקופה ארוכה, חריגה מאותו כלל באופן ”חריג ויוצא מן הכלל”, שוברת את המשמעות והמשקל של אותו מנהג באופן כללי.
רוצה לומר, ילדים בגיל הרך לא מסוגלים להבין את המשמעות של יוצא מן הכלל, כשמבחינתם כאשר השתנה הכלל באופן נקודתי, בין אם במודע ובין אם שלא הם עלולים וצפויים לעשות שימוש באותם מנופי לחץ שאפשרו את החריגה הנקודתית הזאת כדי להפוך את היוצא מן הכלל לכלל עצמו.
לפיכך, הורים רבים שחרגו באופן נקודתי מוצאים את עצמם במהירות מתמודדים עם מציאות חדשה שמוכתבת על ידי הילד הצעיר שממשיך לדרוש את שקיבל באופן נקודתי, כאשר לא בכדי הומצא המשפט הידוע ”נותנים לך אצבע ואתה רוצה את כל היד”.
לכן, בגלל שילדים בגיל הרך לא יודעים להבין את המשמעות של אירוע נקודתי והחריגה המתבקשת בעקבותיה, מומלץ לשמור עד כמה שניתן על עקביות ורציפות באופן בו מתנהלים מול ילדים והדרך בה אוכפים את המשמעת איתם.
אי הצבת גבולות בגיל הרך היא עשיית עוול לילדים
כמו שאפשר להבין מהכתוב לעיל, הורים שנמנעים מהצבת גבולות לילדיהם בכל גיל באשר הוא ובמיוחד בגיל הרך למעשה מונעים מהם שלב מעצב וחשוב מאין כמותו בהתפתחות הילד – השלב בו למעשה ילדים לומדים שבחיים לא כל שמבקשים מתקיים.
כמו כן, בגלל שלשמוע לא הוא חלק בלתי נפרד מהחיים, ילדים שלא ילמדו את השיעור הזה בשלב מוקדם צפויים לצבור מטען שיקשה על השתלבותם או תפקודם בחברה בשלב מתקדם יותר.
לעומת זאת, על אף הצורך בהצבת גבולות אין לראות בו כהצדקה לחינוך ספרטני או קשוח במיוחד, כאשר עודנו קיים הצורך בהעברת הסירוב והצבת הגבולות באמצעות כלים הגיוניים וכאלה שהייתם רוצים שילדכם יעזרו בהם כאשר הם יידרשו לקבלת החלטות שכאלו בעתידם הקרוב והרחוק כאחד.
הצבת גבולות היא חלק בלתי נפרד מהורות בריאה ושמקפידה להלך על הקו הדק אך ההכרחי בין גידול ילדים שמחים ומאושרים לבין השמת דגש על משמעת והקניית ערכים לילדים בשלב בו הם מעוצבים ורוכשים את העקרונות שינחו אותם בכל שלבי חייהם בעתיד.
הצבת הגבולות נתפסת עבור הורים רבים כקשה עד כדי בלתי אפשרית בשל העובדה שמדובר למעשה במתח שמציב הורים עם ילדיהם הקטנים, אלו שהם אוהבים מכל ושהם פועלים עבורם ועבור ריצויים שעות נוספות.
לכן, במאמר הקרוב נסקור מספר נקודות שדרכן ניתן להקפיד על הצבת גבולות.
גיל הרך כהכנה קריטית לעיצוב אופיים של ילדים
עוד בטרם נסקור שיטות מעשיות או היבטים הכרחיים, חשוב לאפיין ולהסביר מדוע מלכתחילה קיים צורך לחנך ילדים בגיל הרך.
חשוב להבהיר ולומר כי גיל הרך הוא גיל בו ילדים רבים יונקים את היסודות שמעצבים לאחר מכן את אופיים שנים קדימה, כאשר לא מורכב למנות מספר אירועי מפתח שכולנו חווינו בגיל צעיר, כאלה שמשפיעים ונותנים את אותותיהם עלינו בכל גיל באשר הוא עד עצם היום הזה.
כלומר, אירועים שילדים חווים בגילאים צעירים הם משמעותיים וכאלה שצפויים להשפיע עליהם בכל המשך חייהם – הן הקצר והן הארוך, כעובדה שמחדדת את הצורך והחשיבות שבהקניית משמעת וגבולות עבור אותם ילדים, ומבטלות לחלוטין את הטענות כי אפשר או רצוי להמתין עם אותו חינוך לעת מאוחרת יותר בה הילדים יהיו גדולים יותר.
ילדים צריכים לשמוע לא
בראש ובראשונה, חשוב לציין ולומר שילדים, כמו כל אדם אחר לגבי הפלנטה הזו, צפויים במוקדם או במאוחר להתמודד עם אכזבות, כישלונות, או פידבקים שליליים מצד הסובבים אותם – בין אם מדובר במשוב שלילי מצד ”קולגות” (קרי ילדים אחרים) ובין אם מצד ”גורמי הנהלה” (מורים או מבוגרים באופן כללי).
לכן, הצבת גבולות לילדים בגיל צעיר יכולה ללמד אותם את אחד השיעורים החשובים ביותר בחיים, כי החיים מלאים תהפוכות ואינם תמיד החממה המשפחתית בה הילדים גדלים – זו שבה הם מטופחים בצמר גפן וזוכים לעדנה בשל היותם תינוקות חמודים וחברי משפחה.
רוצה לומר, כאשר ילד מורגל בגיל קטן לרעיון כי לא תמיד כל שהוא יבקש לו יהי, הוא יכול להתמודד ולהתגבר על מכשולים וכישלונות בקלות רבה יותר בעתיד, כאשר כל ילד באשר הוא צפוי לפגוש בהם מוקדם או מאוחר. לדוגמא, גם אם הילד רוצה שתיקחו אותו בידיים ולא בטיולונים או בעגלות אתם לא חייבים לעשות כן. צריך להרגיל ילדים להיות בתוך מסגרת עם גבולות ואילוצים. אי חשיפה למסגרת והגדרות, יכולה להקשות על ילדים דרמטית להתמודד בעתיד עם סירוב לבקשותיהם או קבלת מרות באופן כללי, באופן שיכול למנוע מילדים להשתלב או לקיים שגרת חיים חברתית תקינה.
להרגיל ילדים לקבלת ההיגיון מאחורי הסירוב
כשאומרים לילד שהוא אינו יכול לקיים את רצונו, התגובה הטבעית של ילד קטן היא זעם או כעס על הסירוב כשלעצמו, אותו כעס או אכזבה יכולים לעורר תגובות רגשיות מאוד עמוקות מצד ההורים, כמנגנון יעיל שילדים בין אם במודע ובין אם שלא משתמשים בו כדרך קבע.
מנגד, כשפונים אל אותם ילדים באמצעות כלים הגיוניים, כאלה שנועדו להסביר לאותו ילד מדוע הוא זכה לתשובה שלילית ולמה מה שהוא מבקש לא הגיוני או לא טוב עבורו, פרט לעיצוב חשיבה בריאה אצל הילד ניתן לייצר אצלו גם הבנה וחידוד התובנה כי ההחלטה שהתקבלה בעניינו היא טובתו האישית.
אותה תובנה יכולה לשמש את אותו ילד בהמשך כדי לעצב גם את שיקול הדעת שלו, מכיוון שהיא נותנת לו דוגמה חיה ורלוונטית לשיקולים והפרמטרים שלאורם מקבלים החלטות, כשילדים בגיל הרך הם כמו ספוג שמושפע ומתנהג בהתאם לכל אשר הם רואים, שומעים או מרגישים.
יוצאים מן הכלל הופכים לכלל
טעות נפוצה שנעשית לעתים רבות עם ילדים רבים, היא חריגה מסוימת ונקודתית מנורמה קשיחה שמונהגת כדרך קבע ושלעתים רבות הורים נעזרים בה כדי לאכוף את הסדר התקין. כלומר, אם לדוגמה ילד מורגל לישון בשעה מסוימת למשך תקופה ארוכה, חריגה מאותו כלל באופן ”חריג ויוצא מן הכלל”, שוברת את המשמעות והמשקל של אותו מנהג באופן כללי.
רוצה לומר, ילדים בגיל הרך לא מסוגלים להבין את המשמעות של יוצא מן הכלל, כשמבחינתם כאשר השתנה הכלל באופן נקודתי, בין אם במודע ובין אם שלא הם עלולים וצפויים לעשות שימוש באותם מנופי לחץ שאפשרו את החריגה הנקודתית הזאת כדי להפוך את היוצא מן הכלל לכלל עצמו.
לפיכך, הורים רבים שחרגו באופן נקודתי מוצאים את עצמם במהירות מתמודדים עם מציאות חדשה שמוכתבת על ידי הילד הצעיר שממשיך לדרוש את שקיבל באופן נקודתי, כאשר לא בכדי הומצא המשפט הידוע ”נותנים לך אצבע ואתה רוצה את כל היד”.
לכן, בגלל שילדים בגיל הרך לא יודעים להבין את המשמעות של אירוע נקודתי והחריגה המתבקשת בעקבותיה, מומלץ לשמור עד כמה שניתן על עקביות ורציפות באופן בו מתנהלים מול ילדים והדרך בה אוכפים את המשמעת איתם.
אי הצבת גבולות בגיל הרך היא עשיית עוול לילדים
כמו שאפשר להבין מהכתוב לעיל, הורים שנמנעים מהצבת גבולות לילדיהם בכל גיל באשר הוא ובמיוחד בגיל הרך למעשה מונעים מהם שלב מעצב וחשוב מאין כמותו בהתפתחות הילד – השלב בו למעשה ילדים לומדים שבחיים לא כל שמבקשים מתקיים.
כמו כן, בגלל שלשמוע לא הוא חלק בלתי נפרד מהחיים, ילדים שלא ילמדו את השיעור הזה בשלב מוקדם צפויים לצבור מטען שיקשה על השתלבותם או תפקודם בחברה בשלב מתקדם יותר.
לעומת זאת, על אף הצורך בהצבת גבולות אין לראות בו כהצדקה לחינוך ספרטני או קשוח במיוחד, כאשר עודנו קיים הצורך בהעברת הסירוב והצבת הגבולות באמצעות כלים הגיוניים וכאלה שהייתם רוצים שילדכם יעזרו בהם כאשר הם יידרשו לקבלת החלטות שכאלו בעתידם הקרוב והרחוק כאחד.