איך להציב גבולות לפעוט?

06.10.2022

שתף באמצעות

התינוק הקטן שרק לפני זמן קצר היה חסר אונים, מתחיל להיות עצמאי. הוא עולה מידות בבגדים, הוא נעשה גדול ומודע יותר ואפילו הלכתם לרכוש בוסטרים לאחרונה, שיחליפו את כסא הבטיחות. זה מרגש, אבל זה גם מאתגר. הוא מתרוצץ, מושך, צועק ואפילו מוכן לתת לכם סטירה ואז לצחוק בהיסטריה, או לשלוף עוגייה באלגנטיות מהקופסה למרות שאמרתם לו ש”אין ממתקים עד ארוחת הערב”. אם אחד או יותר מהתרחישים האלה נשמעים לכם מוכרים ואתם רוצים לדעת כיצד להקנות הרגלי משמעת טובים לילד וגם להציב לו גבולות, הנה כמה דרכים בהם תוכלו לעשות זאת.

תינוק עם גבולות = תינוק מאושר

משמעת טובה מתחילה בהצבת גבולות, ובאמצעות הגבולות הללו אנחנו בונים מעין מעקות בטיחות שידריכו את הקטנים שלנו בנתיבי החיים. מכיוון שאנחנו רוצים שהילדים שלנו יצליחו לעמוד בהם, הגבולות הללו חייבים להיות הגיוניים, סבירים ומותאמים למידותיו, ולרוב יגעו בכללים הקשורים להתנהגויות שליליות שחייבות להיפסק מיד. ככל שתהיו עקביים יותר, כך הפעוט יתנהל לפי הדרישות הללו – וגם יהיה מאושר יותר.

אתם לא רס”ר משמעת

אל תראו את עצמכם כמפקדים קשוחים, אלא כעל שגרירים טובים להכווין את ילדיכם. התפקיד שלנו הוא לעזור לפעוט הלא מתורבת שלנו להבין את המשמעות של התנהגות טובה והתנהגות שלילית, וכדי לעשות זאת נצטרך לשלוט בשלושת מיומנויות המפתח שבהן משתמשים הדיפלומטים הטובים בעולם:

1. תקשורת מכובדת – בין אם אתם משוחחים עם פעוט או עם מבוגר, תקשורת מכובדת היא הדרך היחידה בה תוכלו להימנע מהרס של מערכת היחסים או פגיעה בכבודו של הזולת.
2. דברו בשפה שלהם – כשאתם מדברים עם הפעוט אתם לא מדברים בעברית שאתם רגילים לדבר בה, אלא על פרשנות מעט ילדותית, המורכבת ממילים פשוטות וביטויים קצרים שהם יכולים להבין בקלות.
3. אל תהיו אימפולסיביים – ואל תנהלו דו שיח מתוך רגש עז, אלא ככל הניתן עשו זאת ברוגע, מתוך מחשבה ולאחר ששקלתם את התגובה שלכם.

באיזה גיל מתחילים להציב גבולות?

משמעת בצורה הפשוטה ביותר שלה יכולה להתחיל כבר כשהתינוק מגיע לגיל שמונה חודשים. אתם תדעו שהגיע הזמן כשהתינוק יתחיל לנשוך לכם את היד, להוריד את המשקפיים שלכם גם לאחר שאמרתם “לא” שוב ושוב (ולצחוק כמובן לאחר מכן) וכשתרגישו שהוא מסוגל להבין אתכם.

היעזרו ברמזור: התנהגות של אור אדום, צהוב וירוק

כדי לדעת מתי להטיל משמעת ולהציב גבולות, היעזרו ב”תורת” הרמזור. על פי תורה זו, התנהגות הפעוט מתחלק לשלוש קטגוריות בסיסיות: התנהגויות של אור ירוק, התנהגויות של אור צהוב והתנהגויות של אור אדום .

התנהגויות טובות הן ירוקות, התנהגויות לא נכונות הן צהובות והתנהגויות של אור אדום הן התנהגויות לא מקובלות שצריך לעצור. את ההתנהגויות הירוקות (חיזוק התנהגות טובה, מנומסת או נכונה) יש לשבח, אל הצהובות יש להתייחס לאחר הפעלת שיקול דעת (כי לא כל התנהגות “מעצבנת” או לא נכונה היא גם שגויה מיסודה) ואת ההתנהגויות ה”אדומות” נהוג לחלק לשלוש קטגוריות:

1. מעשים מסוכנים – ריצה לרחוב, חטיפת כוס קפה לוהטת, משחק עם חפצים חדים וכל התנהגות אחרת שמעמידה את ילדיכם בפני סכנה
2. תוקפנות – מכות, יריקות, בעיטות, נשיכות או מעשים מרושעים אחרים
3. שבירת כללי מפתח משפחתיים – כללים הנתונים לבחירת ההורים, שחלקם עשויים להתאים כמעט לכל המשפחות (נניח, לא מציירים על הקירות) וחלקם משתנים מבית לבית (למשל, אסור לאכול בסלון או לגעת במחשב לפני השינה).

התאימו את כללי המשמעת לגיל

אם הפעוט שלנו עושה משהו מסוכן, התנהג בתוקפנות או הפר חוק משפחתי חשוב, כמובן שננהג בחומרה. עם זאת, אם מדובר בהתנהגויות שונות ומגוונות שאנחנו רוצים לעודד אותו להפסיק לעשות, שקלו להשתמש באחד משתי שיטות המשמעת הבאות – הן באמת עובדות!

טכניקה 1: התעלמות קלה

אנחנו לא נגרום לילדינו להרגיש דחויים ונטושים, חלילה, אלא רק ניתן להם “כתף קרה” כדי לסייע להם לחזור לשתף איתנו פעולה, להקשיב ולרצות ללמוד את כללי המשמעת הנכונים.

לאיזה גיל מתאים? כל גיל

מתי נשתמש בטכניקה? לא נשתמש בהתעלמות כשהילד מבוהל, פגוע או עצוב באמת. נשתמש בה כשהילד מתנהג בעקשנות ובחוסר היגיון, ובייחוד אם אתם מרגישים שהילד מתבצר בעמדתו רק כי יש לו קהל (גם אם הקהל מורכב רק מכם, ההורים).

איך זה עובד? פעוטות משתוקקים לתשומת הלב שלנו, ולכן התעלמות מהם – בחביבות – היא דרך מעולה להתמודד עם זה. ראשית, סמנו לילד שהבנתם מה הוא אמר באמצעות חזרה על מה שאמר ולאחר שיקוף של הדברים נסחו את ה”לא” שלכם, בשפה פשוטה וברורה שיוכלו להבין. לאחר מכן, אם זה לא עובד, לכו לצד השני של החדר או שבו בקרבת מקום, ותיראו עסוקים וחסרי עניין למשך 20 שניות בערך, וחזרו אל הפעוט עם תשומת לב אוהבת.

טכניקה 2: פסק זמן

 

פסק זמן זו טקטיקת משמעת קלאסית. היא לא סימן לכישלון, שלכם או של הפעוט, אלא פשוט דרך לסמן לילד שהוא עבר את הגבול. פסקי זמן משדרים לילד שהוא צריך לקחת את דבריך ברצינות, ולהקשיב לאזהרה לפני שיקרה אסון.

לאיזה גיל מתאים? שנה+

מתי נשתמש בטכניקה? נשתמש בפסק זמן כשאנחנו צריכים ללמד את הילד להפסיק התנהגות מסוימת כשאתם מסמנים לו זאת.

איך זה עובד? אם הפעוט עושה משהו שעלול להיות מסוכן או מפר חוק ביתי, תנו אזהרה בנימה רצינית והראו לו שאתם לא מרוצים, בצורה מכבדת. לאחר מכן, ספרו עד שלוש ושאלו את הפעוט האם הוא זקוק לפסק זמן קצר כדי להירגע. הניסוח חשוב כאן, כי הילד צריך ללמוד שפסק הזמן הוא משהו שהפעוט עושה עבור עצמו ולא משהו שרירותי שההורה מכתיב.

לסיכום

התינוקות שלנו זקוקים לנו, המבוגרים, שנתווך עבורם את העולם, נלמד אותם את ההבדל בין טוב ורע ובין התנהגות נאותה להתנהגות שאין לשוב עליה. במקרים בהם ההתנהגויות הללו חוצות את גבול הטעם הטוב ואף מעמידות את הילד בסכנה, חשוב שננקוט בצעדים שונים שיסייעו להם להבין את המשגה ולא לחזור על ההתנהגות. בטווח הארוך (וגם הקצר), על אף הקושי, זה יטיב עמם.

למאמר הקודם למאמר הבא

התינוק הקטן שרק לפני זמן קצר היה חסר אונים, מתחיל להיות עצמאי. הוא עולה מידות בבגדים, הוא נעשה גדול ומודע יותר ואפילו הלכתם לרכוש בוסטרים לאחרונה, שיחליפו את כסא הבטיחות. זה מרגש, אבל זה גם מאתגר. הוא מתרוצץ, מושך, צועק ואפילו מוכן לתת לכם סטירה ואז לצחוק בהיסטריה, או לשלוף עוגייה באלגנטיות מהקופסה למרות שאמרתם לו ש”אין ממתקים עד ארוחת הערב”. אם אחד או יותר מהתרחישים האלה נשמעים לכם מוכרים ואתם רוצים לדעת כיצד להקנות הרגלי משמעת טובים לילד וגם להציב לו גבולות, הנה כמה דרכים בהם תוכלו לעשות זאת.

תינוק עם גבולות = תינוק מאושר

משמעת טובה מתחילה בהצבת גבולות, ובאמצעות הגבולות הללו אנחנו בונים מעין מעקות בטיחות שידריכו את הקטנים שלנו בנתיבי החיים. מכיוון שאנחנו רוצים שהילדים שלנו יצליחו לעמוד בהם, הגבולות הללו חייבים להיות הגיוניים, סבירים ומותאמים למידותיו, ולרוב יגעו בכללים הקשורים להתנהגויות שליליות שחייבות להיפסק מיד. ככל שתהיו עקביים יותר, כך הפעוט יתנהל לפי הדרישות הללו – וגם יהיה מאושר יותר.

אתם לא רס”ר משמעת

אל תראו את עצמכם כמפקדים קשוחים, אלא כעל שגרירים טובים להכווין את ילדיכם. התפקיד שלנו הוא לעזור לפעוט הלא מתורבת שלנו להבין את המשמעות של התנהגות טובה והתנהגות שלילית, וכדי לעשות זאת נצטרך לשלוט בשלושת מיומנויות המפתח שבהן משתמשים הדיפלומטים הטובים בעולם:

1. תקשורת מכובדת – בין אם אתם משוחחים עם פעוט או עם מבוגר, תקשורת מכובדת היא הדרך היחידה בה תוכלו להימנע מהרס של מערכת היחסים או פגיעה בכבודו של הזולת.
2. דברו בשפה שלהם – כשאתם מדברים עם הפעוט אתם לא מדברים בעברית שאתם רגילים לדבר בה, אלא על פרשנות מעט ילדותית, המורכבת ממילים פשוטות וביטויים קצרים שהם יכולים להבין בקלות.
3. אל תהיו אימפולסיביים – ואל תנהלו דו שיח מתוך רגש עז, אלא ככל הניתן עשו זאת ברוגע, מתוך מחשבה ולאחר ששקלתם את התגובה שלכם.

באיזה גיל מתחילים להציב גבולות?

משמעת בצורה הפשוטה ביותר שלה יכולה להתחיל כבר כשהתינוק מגיע לגיל שמונה חודשים. אתם תדעו שהגיע הזמן כשהתינוק יתחיל לנשוך לכם את היד, להוריד את המשקפיים שלכם גם לאחר שאמרתם “לא” שוב ושוב (ולצחוק כמובן לאחר מכן) וכשתרגישו שהוא מסוגל להבין אתכם.

היעזרו ברמזור: התנהגות של אור אדום, צהוב וירוק

כדי לדעת מתי להטיל משמעת ולהציב גבולות, היעזרו ב”תורת” הרמזור. על פי תורה זו, התנהגות הפעוט מתחלק לשלוש קטגוריות בסיסיות: התנהגויות של אור ירוק, התנהגויות של אור צהוב והתנהגויות של אור אדום .

התנהגויות טובות הן ירוקות, התנהגויות לא נכונות הן צהובות והתנהגויות של אור אדום הן התנהגויות לא מקובלות שצריך לעצור. את ההתנהגויות הירוקות (חיזוק התנהגות טובה, מנומסת או נכונה) יש לשבח, אל הצהובות יש להתייחס לאחר הפעלת שיקול דעת (כי לא כל התנהגות “מעצבנת” או לא נכונה היא גם שגויה מיסודה) ואת ההתנהגויות ה”אדומות” נהוג לחלק לשלוש קטגוריות:

1. מעשים מסוכנים – ריצה לרחוב, חטיפת כוס קפה לוהטת, משחק עם חפצים חדים וכל התנהגות אחרת שמעמידה את ילדיכם בפני סכנה
2. תוקפנות – מכות, יריקות, בעיטות, נשיכות או מעשים מרושעים אחרים
3. שבירת כללי מפתח משפחתיים – כללים הנתונים לבחירת ההורים, שחלקם עשויים להתאים כמעט לכל המשפחות (נניח, לא מציירים על הקירות) וחלקם משתנים מבית לבית (למשל, אסור לאכול בסלון או לגעת במחשב לפני השינה).

התאימו את כללי המשמעת לגיל

אם הפעוט שלנו עושה משהו מסוכן, התנהג בתוקפנות או הפר חוק משפחתי חשוב, כמובן שננהג בחומרה. עם זאת, אם מדובר בהתנהגויות שונות ומגוונות שאנחנו רוצים לעודד אותו להפסיק לעשות, שקלו להשתמש באחד משתי שיטות המשמעת הבאות – הן באמת עובדות!

טכניקה 1: התעלמות קלה

אנחנו לא נגרום לילדינו להרגיש דחויים ונטושים, חלילה, אלא רק ניתן להם “כתף קרה” כדי לסייע להם לחזור לשתף איתנו פעולה, להקשיב ולרצות ללמוד את כללי המשמעת הנכונים.

לאיזה גיל מתאים? כל גיל

מתי נשתמש בטכניקה? לא נשתמש בהתעלמות כשהילד מבוהל, פגוע או עצוב באמת. נשתמש בה כשהילד מתנהג בעקשנות ובחוסר היגיון, ובייחוד אם אתם מרגישים שהילד מתבצר בעמדתו רק כי יש לו קהל (גם אם הקהל מורכב רק מכם, ההורים).

איך זה עובד? פעוטות משתוקקים לתשומת הלב שלנו, ולכן התעלמות מהם – בחביבות – היא דרך מעולה להתמודד עם זה. ראשית, סמנו לילד שהבנתם מה הוא אמר באמצעות חזרה על מה שאמר ולאחר שיקוף של הדברים נסחו את ה”לא” שלכם, בשפה פשוטה וברורה שיוכלו להבין. לאחר מכן, אם זה לא עובד, לכו לצד השני של החדר או שבו בקרבת מקום, ותיראו עסוקים וחסרי עניין למשך 20 שניות בערך, וחזרו אל הפעוט עם תשומת לב אוהבת.

טכניקה 2: פסק זמן

פסק זמן זו טקטיקת משמעת קלאסית. היא לא סימן לכישלון, שלכם או של הפעוט, אלא פשוט דרך לסמן לילד שהוא עבר את הגבול. פסקי זמן משדרים לילד שהוא צריך לקחת את דבריך ברצינות, ולהקשיב לאזהרה לפני שיקרה אסון.

לאיזה גיל מתאים? שנה+

מתי נשתמש בטכניקה? נשתמש בפסק זמן כשאנחנו צריכים ללמד את הילד להפסיק התנהגות מסוימת כשאתם מסמנים לו זאת.

איך זה עובד? אם הפעוט עושה משהו שעלול להיות מסוכן או מפר חוק ביתי, תנו אזהרה בנימה רצינית והראו לו שאתם לא מרוצים, בצורה מכבדת. לאחר מכן, ספרו עד שלוש ושאלו את הפעוט האם הוא זקוק לפסק זמן קצר כדי להירגע. הניסוח חשוב כאן, כי הילד צריך ללמוד שפסק הזמן הוא משהו שהפעוט עושה עבור עצמו ולא משהו שרירותי שההורה מכתיב.

לסיכום

התינוקות שלנו זקוקים לנו, המבוגרים, שנתווך עבורם את העולם, נלמד אותם את ההבדל בין טוב ורע ובין התנהגות נאותה להתנהגות שאין לשוב עליה. במקרים בהם ההתנהגויות הללו חוצות את גבול הטעם הטוב ואף מעמידות את הילד בסכנה, חשוב שננקוט בצעדים שונים שיסייעו להם להבין את המשגה ולא לחזור על ההתנהגות. בטווח הארוך (וגם הקצר), על אף הקושי, זה יטיב עמם.